פסק-דין בתיק תא"מ 3706-08-10

1.         התביעה שלפניי הינה תביעה שטרית, אשר הועברה לבית המשפט לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השטרות שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ מספר 22-02642-10-1. ההתנגדות התקבלה באופן חלקי על ידי כב' הרשמת בהחלטה מיום 5.1.11, כאשר מתוך סכומם הכולל של השיקים בסך של 26,095, נדחתה התנגדות בסכום של 1,595 ש"ח.

2.         התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק  ומכירת סחורה לחנויות. הנתבע הינו מי שהיה בעל מכולת בזמנים הרלוונטיים לתובענה ורכש מאת התובעת סחורה.

את התמורה לאספקת הסחורה, שילם הנתבע, בין היתר, בשיקים נשוא התובענה, שיקים אשר חוללו.

3.         בתצהיר התומך בהתנגדות טען הנתבע, כי את תמורת השיקים שחוללו, עקב קשיים אליהם נקלע הנתבע, שילם הנתבע במזומן, בתשלומים אותם שילם לסוכן. לטענתו, הובטח לו על ידי הסוכן, כי השיקים יוחזרו לידיו, אלא שאלה לא חזרו אליו.

הנתבע צירף כרטסת ידנית, שבה צויינו הסכומים אשר שולמו לסוכן ואשר הסוכן חתם עליה בחתימת ידו, ליד כל תשלום ותשלום.

בהחלטה המקבלת את ההתנגדות ציינה כב' הרשמת, כי מכיוון שהנתבע הוכיח ששילם תשלומים על חשבון חובו ועל פי טענתו נזקפו לטובת השיקים שחוללו, יש מקום לקבל את ההתנגדות.

עוד הוסיפה כב' הרשמת בהחלטתה, כי היא מודעת לכך שהתובעת אוחזת בידיה שיקים נוספים שחוללו בסכום של 11,630 ש"ח וכן היא מודעת לכך שכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת מצביעה על כך שלנתבע חוב גדול יותר מזה שנתבע על ידה, אך עדיין עומדת לנתבע הזכות להוכיח טענתו.

4.         לקראת ישיבת ההוכחות שהתקיימה, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מנהל התובעת וכן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע.

בין לבין נעשו בין הצדדים ניסיונות רבים להגיע אל העמק השווה מן הבחינה החשבונאית, כאשר לצורך העניין נבר הנתבע בספריו ובניירותיו (לאחר שהתובעת לא יכלה לעשות כן עקב פריצה שהיתה במשרדיה). הנתבע העביר לעיון בית המשפט חשבוניות של רכישות שרכש מהתובעת, בין כאלו המופיעים בכרטסת התובעת ובין שלא (אם כי לאחר יום התברר, כי בשל טעות לא צורף אחד מעמודי הכרטסת ולכן סבר הנתבע בטעות, כי רכישות ותשלומים אינם מופיעים בכרטסת) וכן העביר פירוט של כל התשלומים ששולמו על ידו, כאשר ביקש ללמוד, כי השיקים האמורים נפרעו.

5.         במהלך עדותו של מנהל התובעת, מר בנג'ו, נשאל המנהל בנוגע לתשלומים ששולמו על ידי הנתבע ומופיעים בכרטיסיה הידנית שערך הנתבע. העד הסביר, כי עדכון התשלום בספרי התובעת נעשה מספר ימים לאחר ביצוע התשלום, שכן התשלום נעשה לידי הסוכן, שאינו מגיע למשרדי התובעת מידי יום ולכן בכרטסת מופיעים מספר תשלומים כתשלום אחד שהוצג. מנהל התובעת הבהיר את טענתו זו תוך הדגמה מתוך הכרטסת בתשלומים אקראיים שהוצגו לפניו.

6.         הנתבע אשר העיד לעצמו, אישר במהלך עדותו, כי ישנו פער בין התשלומים שבוצעו על ידו ובין הרכישות שנעשו, אלא שמיקד את טענותיו בעובדה שמסר לתובעת שיקים שאינם רק שלו. לטענת הנתבע, הוא מסר לתובעת שיקים של לקוחות. התובעת לא השיבה לו את השיקים האמורים, זאת למרות ששילם את תמורתם, או החליפם בשיקים שלו. לטענתו, ייתכן וכשם שהתובעת נקטה נגדו בהליכים לגביית שיקים שמסר ושחוללו, פעלה התובעת גם לגביית השיקים של הלקוחות, כך שעל פניו התובעת יכולה היתה לפעול לגבייה כפולה.

לחיזוק טענתו זו של הנתבע, נתן הנתבע כדוגמא שיקים של חמותו אשר נמסרו לתובעת לשם פרעון חובותיו של הנתבע. שיקים אלו הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והחמות פרעה את החוב בתיק ההוצאה לפועל.

למרות האמור, נמנעה התובעת מלבצע הפחתה של הסכומים ששולמו על ידי החמות בכרטסת הנתבע, עד לאחר שהנתבע הפנה את תשומת לב התובעת לכך במסגרת ההליך שלפניי.

7.         אחר ששמעתי טענות הצדדים, לרבות הסיכומים בכתב שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל, למעט בנוגע לסכומי השיקים של הגב' לידיה חג'ג', חמותו של הנתבע, שלגביהם אישרה התובעת, כי יש להפחיתם מסכום החוב.

8.         ראשית אדגיש, כי נטל ההוכחה בתיק דנן רובץ לפתחו של הנתבע.

כב' הרשמת גדרה את המחלוקת בתיק, כפי שהיא עולה מתוך תצהירו של הנתבע בשאלה: האם השיקים נשוא התובענה נפרעו בתשלומים מאוחרים ששולמו על ידי הנתבע, שאותם יש לזקוף על חשבון החוב דנן, להבדיל מזקיפתם על חשבון רכישות שוטפות שהיו לנתבע.

כפי שהדבר עולה מתוך סיפת דבריו של הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, אשר למעשה הנתבע, כי נותר חייב לתובעת כספים, כאשר טענתו מתמקדת בטענה לפיה ייתכן והחוב נפרע באמצעות השיקים הנוספים שמסר ואשר לא הוצגו לפניו.

על מנת לתמוך בטענתו זו, הפנה הנתבע לשיקים של חמותו, הגב' חג'ג' לידיה, אשר חוללו ושולמו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אך לא עודכנו בכרטסת, כאשר הנתבע טוען, כי ייתכן וישנם שיקים דומים נוספים.

9.         ואמנם, אותם שיקים של הגב' חג'ג' תומכים בטענתו האמורה של הנתבע, אלא שהנני סבורה, כי הנתבע לא הביא די ראיות על מנת לבסס טענתו, כי אמנם קיימים שיקים נוספים אשר חוללו וננקטו בגינם הליכי גבייה כלשהם.